A Letter for Uriel – מכתב לאוריאל

מאת סיוון לוי 

בס"ד

5/1/11

 

אוריאל, אני כותבת את הדברים האלה ופשוט לא מאמינה, שאני כותבת אותם עליך. עזבת את כולנו מוקדם מדי. אתה מאותם אנשים צנועים שלא היו רוצים שיכתבו עליהם דברים כאלה. אך אוריאל אתה באמת היית משהו מיוחד.

הכרתי אותך ואת משפחתך במהלך שליחותי בדנוור, קולורדו. אני זוכרת שכאשר התחלנו לדבר גילתי שיש לך אח שגר במושב ממנו אני באה- ניר גלים. ובנוסף אמרת שאתה גר בקרני שמרון. וסיפרתי לך שיש לי שם דודים, וכמובן שהכרת אותם. ממש עולם קטן.

כשאני ורעות הגענו לדנוור, לקח לנו קצת זמן להתרגל למקום. והמשפחה שלך פתחה לנו את הדלת. כי כאלה אתם- משפחה חמה, אוהבת, ודואגת. במהלך השבעה למדתי להכיר כמעט את כל משפחתך, וראיתי שהאופי שלך הושתת על המקום ממנו באת, שם ספגת את הערכים של אישיותך.

בהתחלה גרנו אצל משפחה בדנוור, ורצינו לעבור מסיבות שונות. באחת ההזדמנויות ארזנו את חפצנו ודפקנו על דלתכם, אתה ואורטל לא היססתם לרגע והכנסתם אותנו לביתכם. במהלך כמעט שבוע עזרת לנו לחפש דירה ב"קרסמור", ליד בית הספר. באת לעזור לנו להעביר ציוד ממשפחה אחת שחזרה לארץ, וכאשר הגענו לשם וגילנו שהדירה ריקה הזמנת אותנו להישאר אצלכם עד שנמצא ריהוט. נשארנו עוד מספר שבועות, ואתה ואורטל נתת לנו להרגיש הכי בנוח שאפשר.

עבדנו יחד שנה שלמה, כמה צחוקים היו לנו במהלך אותה שנה. היינו החבורה של הישראלים- משפחת בצלאלי, אודל, רעות, אני ואתם. צחקנו על השונות בינינו לבין האמריקאים, ואתה תמיד הצלחת למצוא את הטוב שבכל דבר. הייתה לך אופטימיות וראייה מדהימה על העולם. אתה האמנת בטוב ליבם של אנשים, היה לך אכפת מאחרים, ותמיד שמת את עצמך אחרי כולם.

בבית הספר אתה תמיד היית אחראי לדבר בטקסים ובכל הפעילויות שעשינו. אני זוכרת שאחד הדברים שהתפעלתי היה שכאשר דיברת לא הפריע לך כלל שהאנגלית היא לא שפת האם שלך. עמדת מול עשרות תלמידים והם לעולם לא צחקו מהטעיות, הם פשוט הקשיבו בשקיקה לכל מילה. צורת הדיבור שלך הייתה מעבר לכל שפה, כשהתחלת לדבר כולם רק רצו לשמוע את דבריך.

אני זוכרת שבתחילת השנה הקמת מניין ספרדי לחגים. בראש השנה שכנעת אותי להצטרף לתפילה במניין. הסכמתי לבוא אך לא הצלחתי לעקוב אחרי התפילה, כולם רקדו ושרו והיה כל כך שמח. אמרתי לך: "אוריאל אני חוזרת למניין האשכנזי אין מה לעשות, זה מה שאני מכירה". ואתה אמרת לי- "אך.. זה לא יאמן שלושת רבעי ספרדייה אבל הצד האשכנזי השתלט". ועשית את זה בהומור רב.

בבית הספר מעבר ללימוד עברית ולימודי קודש, עבדנו יחד על פעילויות לחגים, טקסים, ואפילו עזרת לנו בהכנת שלטים. חנוכה, פורים ויום העצמאות היו אירועים שלא ישכחו לעולם. בחנוכה וביום העצמאות עשית פעילויות גיבוש צבא לילדים, והם כל כך נהנו מזה. התלמידים ראו אותך מעבר לרב ומורה גם כחבר. ידעת להיות סמכותי כשצריך אך תמיד באה היד המלטפת אחר כך. והיה אפשר לראות כמה הילדים אוהבים אותך.

אוריאל אני יכולה לשבת ולכתוב סיפורים בלי סוף- איך אספת אליך את כל הישראלים בדנוור, הזמנת את כולם לארוחות שבת, וכל מי שהגיע ישר הרגיש אצלכם בבית. אפילו כמה שוחטים מנברסקה עשו את כל הדרך אליך כמה פעמים, לאחר שקיבלת אותם לביתך.

כשקיבלתי את ההודעה המרה, פשוט לא הצלחתי לעכל, ואפילו עכשיו זה נשמע לי פשוט לא הגיוני. הלכתי להיות עם אורטל והמשפחה עוד לפני שהתחילה השבעה, ובכל פעם שהגעתי שמעתי אנשים שמספרים סיפורים מדהימים עליך דברים שקשה להאמין שהספקת ב-32 שנות חייך. אבל זה לא מפתיע אותי, אתה באמת היית כזה. בכל מקום שהגעת שפכת אור, שמחה ואהבה. ולא היה אפשר להתעלם מנוכחותך. כל החיים שלך היית בשליחות, וגם כאשר מצאת את מותך היית בדרך לעוד שליחות, של הצלת חיים.

אוריאל אי אפשר לתאר במילים את העצב שכולנו כאן חווים בלכתך. בחודש האחרון לא היה יום שלא חשבתי עליך ועל משפחתך. הדמעות לא הפסיקו להציף את עיניי, ואת עיניהם של מאות אחרים שהכירו אותך ואת האדם הנפלא שהיית, אפילו אם ההכרות הייתה לזמן קצר. אוריאל כל מי שנגעת בחייו לא נשאר אדיש, הייתה לך יכולת מדהימה להשפיע על אנשים. זכיתי להכיר אדם מיוחד כל כך והעזיבה שלך הבלתי צפויה קשה מנשוא.

אם יש משהו שלמדתי ממך זה שכל אדם מגיע לפה כדי לקיים שליחות מסוימת. ואצלך השליחות הייתה מהות חייך.

אוריאל השליחות שלך לא נגמרה, אתה עכשיו יושב ליד כיסא המרום, ובדיוק כמו שעשית בחייך, תמשיך ותלמד זכות על עם ישראל. תגיד לאלוקים שאנחנו רווי צער, חווינו מצבים נוראים כעם, והגיע הזמן שנדע ימים טובים יותר. אוריאל, כשמך כן אתה- מלאך. אני בטוחה שאתה תמשיך לדאוג למשפחתך, לחברים ולכל עם ישראל גם מלמעלה, כמו שעשית בזמנך הקצר בעולמנו.

 

אוריאל למדתי ממך כה רבות. היית בשבילי דמות מיוחדת, אדם שלא פוגשים כל יום. חיזקת בי תכונות שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותך- אהבת ישראל, אכפתיות, דאגה, אמונה ולא פחות חשוב מכך שמחה.

 

אוריאל בבקשה תשמור על משפחתך- על אורטל והילדים: טליה, שירה, תמר, שילה, ואמונה. דאג להוריך ולאחיך. וחזק את ידם.

אלוקים לקח מאיתנו אדם אהוב, ונשמה ענקית. אך כנראה שהוא רצה אותך לידו.

 

כואבת ומעריכה,

סיון לוי

 

 

 

 

 

 

 

תמונה שצולמה בהכנות האחרונות לפני ההופעה שהעלנו בבית הספר "דעת", חנוכה תשס"ח.

"על הניסים שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

 

Advertisements

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s